פסק-דין בתיק תא"ק 14649-03-12 - פסקדין

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 169,021 ש"ח שהגיש המשיב כנגד המבקש.

2. מכתב התביעה עולה, כי ביום 21.11.05 פנה המבקש למשיב, בנק מזרחי טפחות, ופתח חשבון עו"ש. המשיב טוען, כי ביום 25.1.12 עמד חשבונו של המבקש ביתרת חובה בסך של 18,843 ש"ח. עוד טוען המשיב, כי ביום 18.2.09 נטל ממנו המבקש הלוואה על סך 222,000 ש"ח והתחייב להשיב את הסכום בתוספת ריבית בנקאית חריגה מצטברת. על פי תדפיס מיום 25.1.12 הרי שיתרת חובו של המבקש עמדה על סך של 150,584 ש"ח. עוד טוען, כי על פי המסמכים עליהם חתם המבקש, הוא רשאי להעמיד לפירעון מידי את כל הסכומים המגיעים או אשר יגיעו לו מהמבקש. לטענתו, פנייתו למבקש בדרישה, כי יסלק את החוב לא נענתה והחוב לא סולק עד למועד הגשת התביעה.

3. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה טוען, כי ניהל חשבון עו"ש פרטי אצל המשיב וכי החשבון התנהל כסדרו ועל מי מנוחות במשך תקופה ארוכה תוך שהמשיב גבה ממנו עמלות וריביות בהיקפים עצומים ותוך התניית שירות בשירות.

4. לטענתו, יש להורות על מחיקת הכותרת והעברת התביעה לפסים של תביעה רגילה שכן מהמסמכים הבודדים והלא מפורטים אשר צורפו לכתב התביעה לא ניתן ללמוד על החוב או נסיבות היווצרותו ואין במסמכים שצורפו בכדי לבסס את דרישת המשיב באשר לחוב הנטען אשר הינו גבוה ובלתי סביר והמסמכים אינם עונים על דרישת תקנת 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, בשל העדר פירוט שיש בו בכדי להבהיר את סכום החוב. לטענת המבקש, המשיב פעל נגדו בחוסר תום לב שעה שביטל באופן חד צדדי את תנאי ניהול החשבון ו/או תנאי ההלוואה מבלי שטרח להודיע לו על כך ומבלי שניתנה לו האפשרות להאריך את תוקף מסגרת האשראי.

5. המבקש מוסיף וטוען, כי ההלוואה שנטל מהמשיב ניתנה לשם רכישת רכב מסוג "האמר" (להלן: "הרכב") אשר כפי הנראה עוקל, נתפס ומומש על ידי המשיב ו/או גורמים אחרים הקשורים איתו. בכל מקרה טוען, כי היה על המשיב לפעול לשם מימוש הרכב לפני כל גורם ונושה אחר וככל שלא עשה כן, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

6. לטענת המבקש, כל בנק דורש ביטחונות ובטוחות מספקים בכדי להעמיד אשראי בהיקף הנטען ולטענתו, מכתב התביעה והמסמכים לא ניתן ללמוד דבר בנוגע לבטוחות אשר נעלמו כלא היו.

7. המבקש טוען, כי ככל הידוע לו המשיב ביצע בחשבון פעולות אסורות בניגוד לכללים ובניגוד להוראות החוק ולהוראותיו וללא הרשאה מפורשת כמתחייב בחוק ובכך פגע בזכויותיו כלקוח ובחובת הנאמנות והזהירות שלו. לטענתו, יש לו חששות כבדים, כי במהלך השנים בוצעו בחשבון פעולות רבות וביניהן התניית שירות בניגוד להוראות החוק. עוד טוען, כי הוא סבור שבמהלך שנות הפעילות בחשבון נגבו ממנו עמלות וריביות בניגוד למוסכם, לנוהג, לנורמה או להיגיון עסקי וכלכלי.

8. המבקש טוען, כי הוא בטוח שסכום התביעה מוגזם ובלתי סביר ויש לבררו באמצעות חוות דעת מומחים ולשם כך דרושים מסמכים הקשורים בחשבון ושנמצאים בידי המשיב.

9. לבסוף טוען המבקש, כי בשלב זה של הדיון, בית המשפט אינו בוחן את מהימנות טענות הנתבע ואת השאלה האם יהיה בידו להוכיחן ודי בכך שהנתבע הראה הגנה לכאורה בכדי שתינתן לו רשותן להתגונן. לטענתו, הוא הראה הרבה מעבר להגנה.

הראיות

10. לשם תמיכה בבקשת הרשות להתגונן צורף לבקשה תצהיר של המבקש. בדיון שנערך ביום 11.9.13 העיד המבקש על האמור בתצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 

דיון ומסקנות

11. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם התובענה מתאימה להליך של סדר דין מקוצר והאם יש ליתן למבקש רשות להתגונן.

12. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים והחומר המונח לפני מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, לאחר שהמבקש לא הצביע על טענת הגנה כלשהי וזאת מהנימוקים שיפורטו.

13. ראשית אציין, כי איני מקבלת טענת המבקש לפיה הליך של סדר דין מקוצר אינו ההליך המתאים לדיון בתובענה נשוא הבקשה שלפניי. תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי ניתן להגיש בהליך של סדר דין מקוצר תביעה על סכום קצוב, בריבית או בלי ריבית, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא אשר יש עליה ראיה בכתב. תביעת המשיב הינה תביעה לסכום קצוב מכוח חוזה אשר נכרת בינו לבין המבקש ויש לגביה ראיות בכתב. לפיכך, עסקינן בתביעה העונה על הוראות התקנה ואשר מתאימה להליך של סדר דין מקוצר.

14. אין מחלוקת, כי זכותו של מתדיין כי יהיה לו יומו בבית המשפט הינה זכות מהותית. לא בנקל יסגור בית המשפט שעריו בפניו מתדיין מבלי שניתנה לו האפשרות להעלות את טענותיו ולנסות ולהוכיח אותן. בית המשפט ייעתר לבקשת רשות להתגונן כאשר טענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות את בחינתן בדרך של בירור התובענה. בשלב בו בית המשפט דן בבקשת רשות להתגונן די אם הנתבע יראה הגנה אפשרית, אף בדוחק רב, בכדי להצדיק מתן רשות להתגונן. כאמור, בשלב בו בית המשפט דן בבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי יש לו הגנה אפשרית. בשלב זה לא בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או את טיב ראיותיו. ההלכה היא, כי בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט.

15. המבקש אישר את חתימתו על הסכם ההלוואה אשר נטל מהמשיב (עמ' 3 ש' 2-6). נטען בפניו, כי מהמסמך עולה, כי ביום 18.2.09 הוא לקח מהמשיב הלוואה על סך 222,000 ש"ח והוא השיב, כי זה לא בדיוק כך וכי זה היה חלק. הוא טען שזה היה מורכב מ- 80,000 ש"ח בנוסף לעוד סכום. המבקש נשאל, האם סכום כל ההלוואה היה 222,000 ש"ח והשיב, כי נדמה לו והוסיף כי אינו זוכר המספרים (עמ' 3 ש' 7-10). המבקש אישר, כי נטל את ההלוואה כדי לקנות רכב מסוג האמר (עמ' 3 ש' 11-12).

16. נטען בפני המבקש שהוא לא עמד בתשלומי ההלוואה וכי הפסיק לשלם אותם והוא שלל טענה זו. בהמשך טען, כי היה מקרה שהוא התעכב בתשלום ואז איימו לקחת את הרכב ואחרי שבועיים הוא שילם. לטענתו, לאחר מכן הייתה תקופה קשה והוא ביקש לדחות את התשלום בשלושה שבועות והמשיב סירב ומאז הרכב נעלם (עמ' 3 ש' 13-16).